אחת התופעות המדאיגות והנפוצות בשנים האחרונות בעולם במערבי, היא ההתמכרות לתרופות מרשם לטיפול בכאבים ממשפחת האופיואידים. תרופות אלו ניתנות על ידי הרופאים על מנת להקל על כאבו של המטופל, אבל עם הזמן הוא עלול לפתח בהן תלות מסוכנת. לא תמיד המטופלים מודעים לפוטנציאל ההתמכרות לתרופות אלו, ושימוש לא מבוקר בהן עלול להגביר משמעותית את הסיכון לפתח דפוסי שימוש מזיקים. 

התרופות ממשפחת האופיואידים מיועדות בדרך כלל למי שסובלים מכאבים בדרגה בינונית עד קשה. פעמים רבות עם התקדמות הטיפול, מפתח החולה סבילות לתרופה – משככי הכאבים כבר אינם יעילים כבעבר, והוא ירגיש צורך להגדיל את המינון כדי לשמר את ההשפעה שסייעה לו בתחילה.

מכל מקום, “איבוד השליטה” על המינון המומלץ על ידי הרופא, והצורך ליטול את התרופות הללו שלא בהתאם לטיפול הרפואי, עלולים להעיד על התמכרות הדורשת התערבות מקצועית, מחשש לצריכת יתר שעלולה להוביל לנזקים קשים ואף למוות.

מנתוני הדו”ח השנתי שהגיש המרכז הישראלי להתמכרויות בשבוע שעבר לנשיא המדינה יצחק הרצוג ולראש הממשלה נפתלי בנט, עולה כי מבין החומרים הנפוצים ביותר לשימוש אצל מתמכרים, נמצאות התרופות לשיכוך כאבים במקום הרביעי (שבעה אחוזים).

ד”ר נדב שליט, מנהל המרפאה לטיפול בהתמכרויות במרכז לבריאות הנפש לב השרון ובמרכז הישראלי להתמכרויות (ICA) מסביר את המקור להתמכרות לחומרים אלו: “התפיסה המקובלת בקרב רבים מעובדי מערכת הבריאות היא שקיימות שתי קבוצות של משתמשים באופיואדים, ה’לגיטימיים’ שמקבלים את התרופות במרשם לטיפול בכאב וה’מכורים’ שמשתמשים באופיואדים שלא בהתוויה רפואית. על פי תפיסה זו, הסיכון להתמכרות בקרב מטופלים המקבלים תרופות במרשם רופא הוא נמוך מאוד ואילו חברי הקבוצה השניה מתויגים כעבריינים שמנסים לנצל את המערכת לצרכיהם”.

המציאות היא כמובן מורכבת בהרבה – מצד אחד, אנו יודעים שחולים המתמודדים עם כאב כרוני, כגון חולי סרטן רבים, נמצאים דווקא בסיכון מוגבר לפתח התמכרות למשככי כאבים, ואילו הקבוצה של המשתמשים שלא בהתוויה רפואית מתמודדים הרבה פעמים עם טראומה קשה, כאב נפשי משמעותי וכן כאבים גופניים שמקבלים מענה ע”י האופיואידים”.